פרק 2
אימו של סידהרתא, מאיה, הלכה לעולמה זמן קצר לאחר לידת בנה. דודתו, שריפרג'אפטי גידלה אותו כבנה שלה, יחד עם בנה ננדה.
בני המשפחה והקרובים גידלו את הנסיך במסירות ואהבה שמילאו את עולמו של הילד.
הנער המתבגר חי חיי ואושר ועושר. היו בבעלותו ארמונות רבים, בהם התגורר בהתאם לעונות השנה. היו שם גם בריכות מים אקזוטיות, ומופעים של שחקנים ורקדניות. כל מענה לתשוקותיהם של החושים האנושיים היה מצוי בחייו.
אהבתם המסורה והשופעת של בני המשפחה הייתה מקור אושר אדיר עבור הנסיך, אך הפאר והנוחות עוררו ספק אצל סידהרתא, וחושיו לחשו לו כי עושר חסר גבולות זה טומן בחובו מעין תרמית, דבר מה מאיים. הרי כל העושר וחיי השפע לא מנעו את מותה בטרם עת של אמו מולידתו...
נפשו של הנסיך קורצה מחומר שונה. הוא התבונן בחולים, בחלשים, בקשישים, ובמיעוטי היכולת. הוא הוסיף לחשוב ולהרהר בגורלותיהם של המתים. "כיצד יעלה בדעתי להתעלם מסבל?" – הוא היה מתחבט שוב ושוב בדילמה – "הרי גם אני צפוי לחוות את כל אלה בבוא העת".
סידהרתא קיבל הכשרה של לוחם, ומורים ברהמינים לימדו אותו מיתוסים קדומים של מסורת שבעל פה. סידהרתא למד על בריאת העולם, האלים, הטקסים, המנהגים וההיסטוריה של שושלת השקיה. התלמיד צמא הדעת לא חדל לשאול שאלות. הוא ביקש להבין כיצד יצליח בן התמותה להינצל ולהישמר מפני הסבל הממלא את העולם. מוריו ומדריכיו חמקו ממתן תשובות לשאלות אלו. "יעדו של כל לוחם בעל תושיה הוא השגת ניצחון למען כבוד ותהילה של משפחתו ושושלתו. האלים גומלים לו על אומץ ליבו," כך השיב לו מדריכו הלוחם, אשר צבר את ניסיונו בקרבות ומלחמות.
"אני חולם לנצח בקרב מול אויבו המושבע של האדם והוא סבל," חשב לעצמו הנסיך הצעיר.
"לכל אדם נתיב משלו ונתיב זה נחרט במרומים על ידי מעשים אותם ביצע בעבר," השיב לו הברהמין, "האלים שולחים אותות ושליחים ואלה מאירים את דרכינו ואת עינינו, חושפים את העתיד הסמוי".
"כבר ראיתי את שלושת שליחי הגורל," – הרהר הנסיך: "אחד מהם היה אדם חולה אשר נפל למשכב והפך להיות תלוי, בלית ברירה, בסובבים אותו, השני היה קשיש שכוחותיו הלכו ונטשו את גופו המזדקן, והשלישי היה אדם מת – ליבו חדל לפעום, ובמותו נעשה אטום ואדיש כלפי המתרחש בעולם אותו עזב. בזכותם נתגלה לעיניי שביל החיים בו עוברים כל בני התמותה. עליי למצוא את הדרך לישועה מן הסבל האנושי!"
הודות לאימונים הממושכים, אליהם התמסר בכל מאודו, גופו של הנסיך נעשה יפה וחסון. גם לאימוני החשיבה, השיח ולמידת המסורת שבעל פה הקדיש זמן לא מבוטל, והפירות היו נאים – מחשבותיו נעשו מהירות, צלולות, חדות ומבריקות במקוריותן.
הנסיך הצעיר הוסיף לעלות מעלה מעלה בסולם הכבוד והתהילה, והגורל אף העניק לו שתי מתנות נדיבות – אישה ובן. המלך, אביו הגאה של סידהרתא, ביקש להוריש לבנו את כס המלוכה והשלטון בממלכת השמש.
אולם, על אף כל הצלחותיו של הנסיך, הוא לא חדל להתייסר בשאלות כבדות משקל: "מהו סוד גאולת האנושות? כיצד ניתן לכלות את הסבל התהומי וחוסר הביטחון של האדם בגורלו? היכן טמון הצופן הנכסף ואיך ניתן לפענחו?"
כל הידע הטמון בתורת אומנויות הלחימה, והלימוד השקדני של אגדות והגדות לא הולידו תשובות שהשביעו את רצונו.
חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)
כל הזכויות שמורות 2026, ישראל
© ולדימיר פיאצקי
© מאה נהרות Hundred Rivers
בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.
