שני ברהמינים צעירים בשם בהרדוואג'ה (Bharadvāja) וואסטהה (Vāseṭṭha) קיבלו מחסה בשלושת האוצרות. כדי להתקבל לסנגהה, הנערים נדרשו לעבור תקופת הכנה שבמהלכה הם גרו עם חסידיו האחרים של הבודהה שהתנזרו מן העולם. ברהמינים אחרים גערו בהם וגינו אותם בטענה שהנערים, שהפכו לפרושים, מביישים את הקסטה העליונה שלתוכה הם נולדו. קרובי משפחתם של בהרדוואג'ה וואסטהה אמרו שברהמינים נולדו מתוך פיו של ברהמה, בעוד שפרושים-נוודים נולדו מתוך רגלו. לפיכך, לדבריהם, כאשר הנערים ויתרו על ייחוסם, הם בחרו להיות עלובים ושפלים.
בערב קיצי אחד, כאשר המבורך התהלך בצל לאחר מדיטציה בישיבה, המתלמדים הצעירים ניגשו אליו וקדו לו בתקווה לקבל הדרכות. בראותו את מבוכתם, הבודהה הרגיע אותם בהסבר שהפריך את התפיסות המוטעות שקרובי משפחתם ניסו להשריש בהם.
נשותיהם של ברהמינים, כמו נשותיהם של בני-המעמדות האחרים, יולדות ילדים ומניקות אותם. לכן, טענת הברהמינים, שלפיה הם נולדו מפיו של ברהמה, היא שקר. מנגד, חסידי הדרך הנאצלת, שמגיעים משבטים וממעמדות שונים, והתנהגותם, דיבורם ומחשבותיהם תואמים את חוקי המוסר, הלוא הם הדהמה, רשאים לכנות את עצמם "ילדי האמת".
כמו-כן, הסביר הבודהה, אדם ראוי לכבוד לא בגלל מעמדו החברתי, אלא בזכות התנהגות נכונה, שהרי אך ורק טיב מעשי האדם קובע מה יהיה מעמדו בעולם השמימי.
לעת שיחה זו, הסאקיות (Sakyas), שמשבטם יצא הבודהה, הפכו לנתיניו של המלך פסנדי (Pasenadi). בעת הגעתו, הם היו קמים לאות כבוד וקדים לו. ואולם, המלך פסנדי נהג בעצמו לקום ולקוד בפני גוטמה (Gotama) הפרוש, מכיוון שהוא כיבד את צדיקותו יותר מאשר את הכוח השלטוני של עצמו.
לאחר מכן, הבודהה סיפר לבהרדוואג'ה וואסטהה על אודות התהוותו של הקיום הפיזי.
לאחר התכנסות העולם, יצורים בעלי תודעה שוהים באור, נעים בחלל, כשהם מוקפים בהילה. בתום תקופת זמן ממושכת, אדמה צהובה עולה וצפה על פני מימיו של האוקיינוס האינסופי. אדמה זו דומה לחמאה מזוקקת; היא מעלה ניחוח מגרה וטעמה כטעם הדבש. בתחילה, יצורים טועמים אותה, מלקקים את האצבעות, ואחר כך, אוכלים עד אשר אורם דוהה לחלוטין. כשאור תודעתם מוסתר, נגלה אור השמש, הירח והכוכבים. העולם גדל ומתרחב.
לאחר מכן, לכל אחד מהיצורים שממשיכים לאכול את האדמה הטעימה נוצר גוף. חלק מהגופים יפים, וחלקם – לא. יצורים יפים בזים ליצורים לא יפים, ועקב כך האדמה הטעימה נעלמת, ובמקומה מופיעה אדמה רגילה. אז היצורים נזכרים בערגה: "הו, כמה טוב היה הטעם ההוא!"
על פני האדמה מופיעות פטריות, ובהמשך מופיעים צמחים ונצרי במבוק שניחוחם כניחוח האדמה שנעלמה, וטעמם – כטעמה. אז היצורים אוכלים את הפטריות ואת הצמחים. גופיהם מתקשים והופכים להיות גסים, וההבדלים בינם הולכים וגוברים. ככל שרעבתנותם וסלידתם מגופים לא יפים מתגברות, כך הפטריות והצמחים המופלאים מתמעטים עד אשר הם נעלמים כליל, והיצורים מלינים על אובדנם.
במקום הצמחים שטעמם דמה לטעם האדמה הבראשיתית, היצורים ניזונים מאורז נקי ומבריק חסר מוץ, שנובט ומבשיל בתוך יום אחד. כשיצורים אוכלים אורז זה, בגופיהם מתפתחים מאפיינים מיניים. גברים ונשים מסתכלים זה על זו, ונולדת בתוכם תשוקה. חלקם מזדווגים, ואחרים רואים זאת, בזים להם ומשליכים עליהם בוץ, אפר וגללים. כתוצאה מכך, גופיהם הופכים לגסים עוד יותר.
אז, בנסיון להמלט מיצורים אחרים, חלק מהיצורים מחפשים מקום מפלט, בונים לעצמם בתים, ומתחילים לאגור מזון. הם מלקטים כמות מזון הנחוצה לא רק ליום אחד, אלא גם ליום שאחריו, לשבוע, ולפרק זמן ממושך אף יותר. בשל כך, האורז המבריק מתכסה באבק ומוץ, הבשלתו נעשית ממושכת, והוא אף נעלם במקומות מסוימים.
הבשלת האורז הממושכת גורמת למחסור במזון, ואנשים רועבים. הם מתחילים לגדר את הקרקעות שעליהן גדל האורז, וגונבים איש מרעהו; הם מתאכזרים לזולת וממציאים עונשים.
אחר כך, אנשים ממנים את המשפיע והחזק מביניהם להטיל עונשים על עבריינים. מתוך אנשים חזקים כאלה צומח מעמד השליטים, הקשטריות (kṣatriyas), שמבססים את חוקיהם.
ישנם אנשים שחושבים לעצמם: "רוע התפשט בחברת בני-האדם," והם מתרחקים מן החברה, בונים בקתות מעלים, מקבצים נדבות, מודטים ומטהרים את התודעה. כך נוצר מעמד הברהמינים. חלקם מתבודדים ביער, וחלקם חיים בקרבת בני-אדם אחרים ועורכים טקסים. הברהמינים שעורכים טקסים במטרה לזכות בתהילה, טוענים שמעמדם הוא המעמד העליון.
ישנם אנשים שלומדים מלאכות שונות, וישנם אנשים שמתכלכלים מציד.
והנה, קשטריות אחדים שלא מרוצים מהחוקים שהם חוקקו, עוזבים את בתיהם ופורשים מן העולם, כמו הברהמינים המתבודדים ביערות. באותו האופן נוהגים ברהמינים אחדים שמתגוררים בכפרים, וכמוהם בעלי-מלאכה וציידים אחדים. כך נוצרת אחוות הפרושים שהתנהלותה לא תלויה בבעלות על רכוש והיררכיה חברתית, כי אם בדהמה, התורה הברוכה. תורה זו משיבה ליצורים את צלם האור שנשכח מהם בהשפעת בורות וצמא חושי.
מששמעו ואסטהה ובהרדוואג'ה את דרשתו של הבודהה, הם נתמלאו שמחה וביטחון בדרכם.
יהי טוב!
לצפייה בגרסה המאוירת:
https://youtu.be/D2d4cUS-eaI
