הבודהיזם בטיבט שגשג במאות האחת עשרה והשתים עשרה. בתקופה זו מסורת הקגיו השתרשה בטיבט , ובסוף המאה האחת עשרה, ותחילת המאה השתים עשרה הופיעה היוגיני הידועה בטיבט, מאצ'יג לבדרון, שייסדה את שושלת הצ'וד המשתייכת למסורת המהאמודרה.
מאצ'יג לבדרון נולדה למשפחת אצולה ,ומגיל צעיר החלה ללמוד דהרמה. בגיל ארבע כבר ידעה לדקלם פרקים גדולים מהסוטרה של הפרג'נה פרמיטה.
כזכור הסוטרה של הפרג'נה פרמיטה כוללת סוטרות בגודל שונה. הסוטרה הקצרה ביותר , אורכה הוא עמוד אחד, אך קיימות סוטרות ארוכות, של הפרג'נה פרמיטה בגודל ספר. מאצ'יג לבדרון ידעה בגיל שמונהלדקלם את כל האוסף של כתבי הפרג'נה פרמיטה.
מלך טיבט שהתרשם מכישרונן של מאצ'יג לבדרון, ואחותה הגדולה, כשהן דיקלמו את הפרג'נה פרמיטה בארמונו, שלח אותן להרחיב את ידיעותיהן בדהרמה ומימן את לימודיהן.
מאצ'יג לבדרון פנתה יחד עם אחותה למורה שלימד אותן את שפת הסנסקריט וכתבים בודהיסטיים. הן למדו במנזר.
כאשר הגיעה מאצ'יג לבדרון לגיל עשר הודיע המורה לה ולאחותה שהוא מסר להן את כל הידע שלו, והציע להן ללמוד אצל יוגי מלומד שהגיע מהודו. היוגי לימד אותן את האבהידהרמה קושה, טקסט שכתב ואסובנדהו, אחיו של , מייסד את מסורת היוגה צ'ארה, אסנגה.
וואסובנדהו כתב את אחת האנציקלופדיות הבודהיסטיות הידועות ביותר, האבהידהרמה קושה, המפרטת את המושגים בפילוסופיה הבודהיסטית. האבהידהרמה כוללת תיאור של ששת העולמות הסמסריים, והעולמות הגבוהים של הבודהיסטוות, וארצות הטוהר. בעקבות לימודי האבהידהרמה תודעותיהן של מאצ'יג לבדרון ואחותה המשיכו להתפתח. האחות הגדולה החליטה להתנזר ולהתבודד ולתרגל דהרמה על מנת להגיע לעולמות השמיימיים.
מאצ'יג לבדרון הבינה שעליה לפעול כבודהיסטווה על מנת למסור דהרמה לטיבטים, במקום להתנזר. פירושהשם לבדרון הוא: המנורה מאזור לב שבטיבט.
המורה אצלו למדה מאצ'יג לבדרון את תורת האבהידהרמה, הודיע לה גם הוא, כי היא קיבלה את כל הידע שהוא יכול היה למסור לה, והמליץ לה ללמוד אצל היוגי ההודי הידוע, פדמפה סנגייה שמו, שנקרא גם המורה העצוב, מאחר ונהג להתבונן בבתי קברות.
הידע שמסר למאצ'יג לבדרון סבב סביב ההבנה שכולנו נמות, ולכן אל לנו לפחד מן המוות. הידע הישיר של ארעיות החיים הגשמיים, של כוח המוות הוא ידע התומך בחיים ואינו גורם הרס. לא כוח המוות גורם הרס, אלא המגרעות בתודעתו של האדם, הנוטה לברוח מן המציאות הטבעית, שסופו של כל אדם הוא מוות, ולשאוף לחיות לנצח באושר ועושר. נטייה זו מובילה לאנוכיות וחמדנות. כאשר מודע האדם לעובדת קיומו של כוח המוות, מודעות זו הופכת להיות כוח מרפא, הגורם לאדם להבין שאין זמן מיותר לצורך רדיפה אחר דברים ארעיים, רדיפה הדומה לרדיפה אחר פאטה מורגנה. מאחר וכולנו נמות, עלינו להשתמש בכוח החיים, על מנת לתת את החכמה ליצורים אחרים. לאדם המתנהג כך, אין ממה לפחד, מאחר ועבור אדם כזה, המוות הוא כוח התומך בו במשך כל חייו.
כאשר למדה מאצ'יג לבדרון אצל פדמפה סנגייה , היא הרחיבה את הידע שלה על כוחות שונים ובמיוחד על הסבל בעולמות התחתונים, ועל הדרך לשחרר את היצורים מסבל זה. פדמפה סנגייה לימד את מאצ'יג לבדרון פרקטיקות שונות איך להתבודד בבתי קברות ואיך לא לפחד מהשהייה בהם. הפחד בבתי קברות הוא פחד מאשליה, מכוחות דקים, משדים ורוחות רפאים, מאשר סכנה ממשית. מאצ'יג לבדרון למדה לפגוש את הפחד שבתודעתה
פנים אלפנים. לא היה זה פחד מגורם פיזי שאיים עליה. עולמה הפנימי איים עליה, כוחות התודעה שלה, כוחות הבורות בתודעתה, איימו עליה, בעת ששהתה בבתי קברות. כאשר תרגלה ראתה מאצ'יג לבדרון את עצמה בגוף זוהר של דאקיני, אלת החכמה. היא ביצעה הדמיה של עצמה כטארה האדומה רוקדת. זוהי האלה בה התבונננו סראהה, מייסד מסורת המהאמודרה, ונארופה המורה ממסורת הקגיו.
מאצ'יג לבדרון נהגה לבצע הדמיה של עצמה מעניקה את איברי גופה, הרקמות של גופה, ודמה ,לשדים שהפחידו אותה. היא הזמינה אותם, ואף חייבה אותם להפוך לשומרי הדהרמה, ושומרי החכמה. פרקטיקת הנתינה של איברי הגוף לשדים, קרויה צ'וד.פירוש המילה צ'וד הוא כריתה. הכוונה היא לכריתת ההיקשרות לאגו, ההיקשרות לגוף.
פרקטיקה זו של הדמיה, הובילה את מאצ'יג לבדרון למצב בו היא חדלה לפחד מן הפחדים שהסתתרו בתודעתה. לאחר זמן מה החלו להופיע בתודעתה תכונות על טבעיות , יכולות ריפוי ויכולת לראות את שלושת הזמנים כשקופים עבורה.
בשלב זה מסר לה המורה שלמרות התקדמותה המהירה בדהרמה, היו לה עדיין חובות שהיה עליה למלא. אחד החובות היה להקים משפחה עם יוגי שהגיע מהודו, טופהבהדרה שמו, עימו היה לה קשר
קרמאטי, וכי הזוגיות עימו תביא תועלת רבה ליצורים רבים.
מאצ'יג לבדרון הקימה משפחה עם טופהבהדרה, ונולדו להם שלושה ילדים, שני בנים ובת. לאחר עשר שנים של חיי משפחה, חשה מאצ'יג לבדרון כי עליה להתמקד בתרגול שלה. היא ביקשה מטופהבהדרה לקחת אחריות על הטיפול בילדים. היא אמנם הייתה בקשר עם המשפחה , אך רוב הזמן חייתה בהתבודדות במערה קרובה, ותרגלה את יסודות המהאמודרה.
למרות ששהתה בהתבודדות הייתה מאצ'יג בלדרון נוכחת בחיי בני משפחתה. כאשר בנה השני פיתח בעיות נפשיות, והרופאים לא הצליחו לרפאו, נתנה לו מאצ'יג לבדרון את הפרקטיקה של שהות בבתי קברות. כאשר התבונן בבתי קברות ופגש את פחדיו פנים אל פנים , הוא נירפא, ובהמשך חייו הוא הפך ליוגי ידוע.
בנה הבכור של מאצ'יג לבדרון חי חיים עולמניים , ובמשך תקופה מסוימת היה גנב סוסים, מקצוע שנחשב למקובל בטיבט בתקופה ההיא. אך הברכה של מאצ'יג לבדרון לא נעלמה מתודעתו. כאשר באחד הקרבות בהם השתתף, וסוסו נפל , הוא התעורר, והבין שהחיים קצרים . הוא עזב את עיסוקו כגנב סוסים, הפך ליוגי, והגיע לשלווה בסיוע הדרכותיה של אימו.
ביתה של מאצ'יק לבדרון החלה ללמוד דהרמה מגיל צעיר והגיעה גם היא להישגים גבוהים בדהרמה.
לאחר שילדיהם של מאצ'יג לבדרון וטופהבהדרה בגרו והיו עצמאיים, היה טופהבהדרה חלק מהסנגה של מאצ'יג לבדרון, וקיבל ממנה הדרכות. הוא יצא לפרישות ותרגל במערות את מסורת הצ'וד מהאמודרה.
חשוב לציין שאישה בטיבט שתרגלה טנטרה בודהיסטית ,זכתה לכבוד גדול יותר מאישה שתרגלה במדינות אחרות. הסיבה לכך נעוצה הן בעובדה שטיבט הושפעה מהמסורת הטנטרית, והן בגלל התנאים הגיאוגרפיים בטיבט. היותה של טיבט הררית, הגבילה את היכולת לעבד אדמות שיספקו פרנסה מספיקה, ולכן באזורים מסוימים בטיבט, אישה אחת נישאה למספר גברים, ילדה להם ילדים, מה אפשר פרנסה בטוחה יותר למשפחה.
כל ידע שהגיע מהודו זכה להערכה גדולה ביותר על ידי הטיבטים. ידע טיבטי מקורי לא זכה להערכה דומה. העובדה שאישה טיבטית ייסדה שושלת חדשה, של ידע חדש, ופרקטיקות חדשות, השונות מן המסורות הקודמות, היוותה חידוש משמעותי, אך גם חשד. שמה של מאצ'יג לבדרון יצא למרחוק כמורה וקוסמת שרפאה מחלות, ושתלמידיה לא חששו ממחלות כי מערכת החיסון שלהם הייתה חזקה יותר, והם אף קברו את קורבנות המגיפות, כמו למשל קורבנות האבעבועות השחורות.
אך היו לטיבטים גם ספיקות לגבי אמינותה של מאצ'יג לבדרון, והם נזקקו להוכחה על אמינותה ממורים
הודים. הם הזמינו משלחת מנלנדה שתבדוק האם מאצ'יג לבדרון היא אכן יוגיני גדולה , והאם הידע הדהרמטי שיש לה אמין.
מאצ'יג לבדרון נבחנה על ידי המשלחת. היא הזמינה את המשלחת לביתה, והזמינה גם את כל תלמידיה על מנת שישתתפו בבחינה. השיקול שלה היה שאין לה מה להסתיר, ואת הידע שיש לה ניתן לבדוק. היא סיפרה לחברי המשלחת כי היה לה קשר קארמטי חזק עם הודו, מאחר ובחייה הקודמים הייתה מלומד הודי שהתבונן במערה מסוימת, והיא נקבה בשם המקום בו שהתה בחייה הקודמים, וכי גופה ואביזרים נוספים נותרו במערה זו. היא הציעה להם לבדוק את המידע שמסרה להם, והסבירהופירטה את התורות שפיתחה. המשלחת התרשמה שתורתה של מאצ'יג לבדרון הינה תורת אמת, ואלה הן מילותיו של הבודהה, בסנסקריט, בודהה וצ'אנאם.
בודהה שקיימוני מסר בהדרכותיו, שכאשר מוסר אדם כלשהוא תורה נכונה ואמיתית, ומציג את חוכמת הדהרמה, יש להתייחס לחוכמה, כאילו הוא, הבודהה מסר אותה, בודהה וצ'אנאם. הבודהה הוסיף שבמידה והוא עצמו מסר דברים שאינם תואמים לאמת הדהרמטית, וטעה, יש להתייחס לדבריו כאילו הם אינם דיברי הבודהה. על התלמידים להיות מודעים, ולהפעיל שיקול דעת כאשר הם בוחנים תורות הנמסרות להם. עליהם לבחון כל אמת שמוסר המורה, מאחר וגם
המורה עלול לטעות, ולומר דברים שאינם נכונים. למילותיו של המורה כשלעצמן אין ערך אבסולוטי, וכי מה שמעניק למילותיו ערך אבסולוטי הוא, כוונת התודעה שלו, הרצון לעשות מעשים טובים, ולפתח חוכמה. המורה הבודהיסטי אינו מחפש שלימות, מאחר ובעולם הגשמי, בכל מעשה יש פגם.
חשוב גם להבין שהרעיון של מילותיו של הבודהה, אינו מוגבל לתורה הבודהיסטית בלבד. למשל , טיבן של כל ההדרכות בטקסט ההינדואי בהגווט גיטה, הוא כמו מילותיו של הבודהה. כל ההסברים של קרישנה לארג'ונה, זהים לאמיתות בודהיסטיות . קרישנה מסביר כי החכם עושה מעשה טוב, אך אינו נאחז בפירותיו. זוהי מהותה של נתינה בודהיסטית.
דוגמה נוספת לרעיון של מילותיו של הבודהה, על טבע המעשה המושלם, ניתן למצוא בתלמוד, בו מצוין כי כאשר שני יהודים משוחחים על התורה, השכינה שורה ביניהם. גם הפתגם " ואהבת לרעך כמוך" , הוא מילותיו של הבודהה. העולם הזה מלא בדהרמה אמיתית, וכשורשים היא מזינה אותנו . כל עוד אנו פתוחים למילותיו של הבודהה, נמצא אותן בכל קצוות תבל. גם אם משלחת המלומדים מהודו לא הייתה מאשרת את מאצ'יג לבדרון, כמייסדת תורה בודהיסטית, התורה הייתה עדיין מילותיו של הבודהה.
המסורת שייסדה מאצ'יג לבדרון, אושרה כמסורת הבודהיסטית האמיתית הרשמית בטיבט. המסורת שלה שרדה עד היום. טיבטים רבים מתרגלים עד היום את פרקטיקת הצ'וד. הם נוהגים להסתובב בבתי קברות , אוחזים בידיהם גולגולות, עטויים בעצמות. מראם החיצוני מעורר חשש וספיקות באשר לשפיותם, אך הם למעשה מתאמנים כיצד להתגבר על ההיקשרות לגוף, ועל פחד המוות. יש בינם כאלה העוסקים בפרקטיקות שמאניות שנועדו לריפוי , ואחרים שוהים במדיטציות עמוקות במערות.
קיימים כתבים רבים שנכתבו בהסתמך על הדרכותיה של מאצ'יג לבדרון. הספר הידוע ביותר שנכתב בהתבסס על הדרכותיה הוא: " כריתת התקוות והפחדים" . הספר מסביר, שכאשר רוצה האדם להתגבר על הפחד, עליו להתגבר על התשוקות והתקוות הקשורות לאותו פחד. כאשר הוא נוטש את התשוקות העולמניות , הוא משתחרר מן הפחדים.
מסורת הצ'וד השפיעה לא רק על המסורות האחרות בטיבט, אלא גם על מסורות הבודהיסטיות בעולם המודרני. גישתה זו של מאצ'יג לבדרון של ריסון השדים, והפיכתם לשומרי הדהרמה, אהודה על ידי המחפשים שיטות ריפוי, והעושים שימוש ברעיונות שלה.
הרעיונות העיקריים בהם מתמקדת מאצ'יג לבדרון הם: האדם יכול להשתחרר מפחד כאשר הוא משתחרר מתקוות השווא, מהתשוקות העולמניות . אין צורך להילחם בפחד עצמו, אלא לאחוז בצוואר נחש
התשוקות העולמניות המפתות אותו ,ומחלישות אותו. מאצ'יג לבדרון מציעה לנו כחלופה לתקוות העולמניות, את השמחה שמקורה ברגשות האינסופיים, בידידות כלפי יצורים אחרים, וברצון טוב. מקור האנרגיה לחיות מצוי בחמלה שבנו כלפי היצורים בעלי הטבע התמידי, המזדהים עם הגוף הארעי ולכן סובלים מפחד כל חייהם. היצורים שיש להם היכולת לחוות שמחה שמיימית , אך הופכים לעבדים לתשוקותיהם ופחדיהם. אנו מוצאים את המקור באוקיינוס השלווה המדיטטיבית, אנרגיה, שביעות רצון והשראה. מכל אלה זורחת שמחה , כשמש העולה בשמי הבוקר, לאחר לילה ארוך של סמסרה. מאצ'יג לבדרון מציעה לנו שמיים של זוהר, על מנת שנהיה מרוצים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
