התרבות הרוחנית במנזר שאולין התבססה על ארבעה עמודי תווך:  המדיטציה של מסורת צ'אן אותה לימד  אותה לימד בודהידהרמה, אומנויות הלחימה הידועות בכל העולם, הרפואה הסינית, ואומנות יפה.

הרפואה הסינית לא התפתחה במנזר שאולין בלבד. היא הייתה קיימת ברחבי סין והתפשטה גם לאסיה כולה, וכללה דיקור, חימום בעזרת מוקסה או אבנים חמות, טיפול בצמחי מרפא סיניים, ושיטות עיסוי שונות. הבסיס התיאורטי של הרפואה הסינית, היה התיאוריה של היינג ויאנג שהפכה להיות ידועה בעולם כולו.

ידע זה התפתח במסורת הדאואיסטית. עוד במאה השנייה שלפני הספירה ניתן  למצוא את ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב, אך  ממצאים ארכיאולוגיים  מספקים עדות על קיומה של הרפואה הסינית עוד בתקופה הפרהיסטורית.

באורח פלא, ידע זה נשמר היטב, ועבר מדור לדור, ושרד גם את התהפוכות הפוליטיות

שהתרחשו בסין, ושרדו גם את  עוינות השלטון הקומוניסטי,  שדאג להשמיד כתבים עתיקים שעסקו ברפואה. רופאים הצליחו לשכנע את ההנהגה הקומוניסטית שהרפואה הסינית היא תרבות עממית,  מה שהתאים לאג'נדה שלה. ולכן תמכה בה משיקולים תועלתניים.

הישרדותה של הרפואה הסינית אינה מקרית. פעולותיהן של אומנים בודהיסטיים עתיקים ממשיכות להשפיע על העתיד הרחוק.           דוגמה לכך היא דרשתו של מאודגליאיאנה למלך האלים סקה, שהשפיעה על המלך אשוקה מאות שנים מאוחר יותר,  כאשר הפך להיות המגן והתומך הגדול ביותר בתרבות הבודהיסטית.                                                      על פי חוק הקארמה חוק הסיבה והתוצאה ניתן לראות שהתנהלותו של המלך אשוקה היא תוצאה של דרשות האומנים הבודהיסטיים הקודמים לאלים, השולטים בעולמות שמיימיים.

בדרך זו שרד וקם גם מנזר שאולין  לאחר שנחרב פעמיים, והמשיך לשגשג למרות העוינות של המשטר הקומוניסטי כלפי כל מסורת רוחנית.כיום מנזר שאולין, כאלף שנה מאז ייסודו, קיים כציפור החיה בתוך לועו הפעור של תנין, ומלקטת

את שיירי המזון שהוא אוכל. התנין אינו פוגע בציפור מאחר ופעולתה מחזקת את שיניו.

 השלטון הקומוניסטי שנזקק לרפואה הסינית על מנת לקבל טיפול רפואי איכותי, נעזר בגישה פרגמטית, שהייתה מעבר לשיקולים פוליטיים ואידאולוגיים, מה שסייע להישרדותן של הרפואה הסינית והתרבות המדיטטיבית של מנזר שאולין.

מקורותיה של הרפואה הסינית הם המסורת הדאואיסטית, ואחד הספרים הראשונים היה כאמור הספר על הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב מהתקופה הפרהיסטורית. הספר בנוי כדו שיח בין הקיסר הצהוב ומוריו השמיימיים, רופאים המלמדים אותו כיצד לטפל במחלות של הגוף הפיזי. הספר מתאר כיצד דיקור, שימוש במוקסה, בתרופות ובעיסוי, ובנקודות הדיקור המצויות על עור הגוף, היוצאות  מן  הערוצים האנרגטיים הפנימיים.                                                             העיקרון הפילוסופי המנחה את הספר הוא אבחנה המבוססת על תפקוד היינג והיאנג,  שהיא תיאוריה דאואיסטית המוכרת  מהטנטרה של קלאצ'קרה, שהפילוסופיה שלה מתארת את האדם כמיקרוקוסמוס, המגיב לכל השינויים במקרוקוסמוס.                                                           תפקוד גופו של האדם תלוי בעונות השנה, באקלים, בתזונה שלו, ובעולמו הפנימי.                        כפי שהאנרגיה של המקרוקוסמוס חודרת דרך עורו של האדם לתוך איבריו ולערוצים הפנימיים, כך באמצעות הטכניקות שהוזכרו ניתן לרפאם. פילוסופיה זו אומצה במנזר שאולין , והיישום שלה היווה ועדיין מהווה טיפול משלים לאימונים הגופניים שבוצעו במנזר.

הידע הרפואי שנצבר לא היה נחלתו של מנזר שאולין בלבד אלא שיקף את התפתחות הרפואה  הדאואיסטית שהתפשטה לרחבי אסיה. אך במנזר שאולין התקיימו התנאים שסייעו לשמור על הידע, להעמיק בו את המחקר, ולהכשיר רופאים.

ניתן לראות כיצד התרבות הדאואיסטית  על ערכיה האנושיים האוניברסליים התמזגה  בקלות ובפתיחות עם הדהרמה הבודהיסטית, שקיבלה את המסורת הדאואיאסטית כפי שהיא על ערכיה, והמושגים שלה , מבלי לבצע בהם שינויים.  הדהרמה הבודהיסטית אימצה את שיטות הטיפול הרפואי, באותו אופן בו טיפלו הרופאים הדאואיסטים .

עולה השאלה כיצד הדהרמה הבודהיסטית הנושאת עימה ערכים משלה וגישות משלה, התחברה בקלות כזו עם תורה המשתמשת

במושגים שונים, עם שיטות  הזרות לתרבות ההודית, ועם ידע שבודהה עצמו לא היכיר.

הדהרמה הבודהיסטית גם לא שינתה את הטרמינולוגיה של התרבות הדאואיסטית, ולא ניכסה אותה לעצמה, כפי שעשו זאת מסורות רוחניות אחרות.

התשובה לכך נעוצה במורשתו הרוחנית של הבודהה, שהדריך את תלמידיו להימנע מוויכוח על טרמינולוגיה ולהיאחז בידע שבידיהם מתוך האמונה שזהו הידע האמיתי היחידי, מאחר והדבר יוצר פיצול בסנגה . האדם הנאחז בידע שלו לא יוכל לשתף פעולה עם מי שמתרגל באופן שונה, והמושגים שלו שונים.

ניתן לראות עד כמה היכולת להעריך תרבות אחרת ולקבל אותה בפתיחות היא מובנית בדהרמה הבודהיסטית. יכולת זו מבוססת על היכולת לא להיאחז במילים, ובדעות כדבר אבסולוטי, אלא לזהות את ערכן, מה שמאפשר לחיות השלום ואחווה בסנגה הבודהיסטית.                         

זהו גורם משמעותי להצלחתה של התרבות הבודהיסטית בכל מדינות אסיה. בכל מדינה התנהגה הדהרמה הבודהיסטית כתורה היכולה לקבל תורות אחרות, ולהשתמש בהן לחיסול

הסבל , המטרה היחידה שהיציב הבודהה.        כך ניתן לחיות בסנגה ולהעריך את הערכים והגישות השונות שבה.

לרפואה הסינית בסין  יש מקום שהוא מעבר לרפואה, אלא גם כבסיס פילוסופי של תרגול אומנויות הלחימה, בסיס המשפיע יותר מהפילוסופיה של האבהידהרמה.

ניתן לראות שוב את התמזגות המושגים          ממסורת הצ'אן של בודהידהרמה, עם המושגים הדאואיסטים של ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב.                                                            דוגמה זו מלמדה כיצד לחיות בסנגה, שזוהי מהות הדהרמה. אדם שלמד לקבל ערכים של תרבות אחרת, למד את מהות תורתו של הבודהה, זוהי דרך התלמיד.